כאשר את יולדת תינוק, משהו נוסף נולד ממך.
בלי טקס, בלי שם, בלי הדרכה.
שקט. עמוק. אמיתי.
זו לא רק אהבה.
זו תודעת אם.
מדובר במתנה הסמויה שהחיים מעניקים לך
עוד לפני שהבנת מה קיבלת.

תודעת אם.
לא תפקיד, אלא מצפן נשי.
היא לא נמדדת בכמה את מספיקה.
היא לא נעלמת כשאת טועה.
היא גם לא תלויה בכמה קראת או למדת.
היא הקול שלך, זה שמתחיל להישמע ומחכה שתקשיבי לו.
היא התחושה הזו בגוף שאת יודעת – גם כשהסביבה אומרת לך אחרת.
היא לא תמיד ברורה, אבל היא תמיד שם.

והנה מה שלא מספרים לך:
תודעת האם היא גם מפתח.
ברגע שהפכת לאם,
מבלי לדעת, מבלי לבחור
נכנסת לתוך המטריקס האימהי.
מערכת של ציפיות, השוואות, סטנדרטים בלתי אפשריים.

היא אומרת לך איך אמא טובה נראית.
מתי מותר לך לנוח.
מה את צריכה להרגיש.
ולמה את תמיד, איכשהו, כל מה שאת עושה
לא מספיק.
וזה קורה לכולן.
המבוך השקוף לא שואל אם את מוכנה – הוא פשוט סוגר.
רק ש…. את תודעת האם שלך
לא יכולים לקחת ממך.
היא הכלי שכבר קיים בתוכך כדי לצאת מהמטריקס.
לא במרד. לא בדרמה.
אלא בבחירה פנימית שקטה
שמתחילה בהמון שאלות, כמו:
מה עובר עליי באמת?
מה נכון לי?
איך אפשר להספיק הכל?
למה אני בכלל חייבת לעשות כל כך הרבה?
איפה אני בתמונה?

כשאת שואלת – את רואה.
כשאת רואה – את בוחרת.
כשאת בוחרת – את יוצאת מהמבוך.
(לאט, אבל בטוח)

איך תודעת אם באה לידי ביטוי ביום-יום?
• כשאת לא נכנעת לתחושת “אמא אמורה…”
  ומקשיבה למה שנכון לך, לכם – באמת
• כשאת לא מוותרת על עצמך בשם הילדים,
  אלא נוכחת – איתם ועם עצמך
• כשאת מאפשרת לעצמך לא לדעת
  ונותנת מקום לקול הפנימי שלך להוביל
• כשאת בוחרת להיות גם וגם – בלי להתנצל, בלי להצטדק.

תודעת האם שלך איתך לנצח.
היא משתנה, מתפתחת, מתעצמת.
היא איתך גם כשאת אומרת די!.
גם כשאת בוחרת בקריירה.
גם כשאת יוצאת לרקוד.
גם כשאת עוזבת מערכת יחסים.
גם כשאת מחזיקה ילדה אחרת – שלא ילדת – ורואה בה עולם.

תודעת אם היא לא מה שמבקשים ממך,
היא מה שכבר יש בך.
לא תפקיד.
לא מודל.
לא גביע שצריך לזכות בו.
אלא חוכמה נשית פנימית
שמבינה, מרגישה, יודעת, ובוחרת.
היא הדרך שלך לחיות אימהות מודעת
כזו שמחוברת לעצמה, ולא למערכת.
כזו שיוצרת בית, ולא רק מתפקדת בתוכו.

בבינת הפניקס אנחנו לא מלמדות ‘אימהות’,
אנחנו מזכירות חוכמה.
תודעת האם היא חלק מהמצפן הנשי שלך.
היא זו שמתחילה לסדוק את הקירות,
בעדינות, בעקשנות, מבפנים.
היא לא זקוקה לאישור.
היא לא מבקשת רשות.
היא פשוט יודעת.
וכשהיא מתחילה להוביל,
את לא חוזרת לאחור.