יש משהו מיוחד באמא שיודעת לומר לילדים שלה לא.
לא מתוך כעס, האשמה, או ממקום של ויתור עצמי.
פשוט לא, כשנכון לומר זאת.
שקט, ברור, מחייך. בנחת.
כמה פעמים כבר אמרת היום כן כשכל כולך רצה להגיד לא?
כן לעוד משחק כשאת כבר סחוטה.
כן לעוד ממתק, לעוד משימה, לעוד התנדבות בגן / בבית הספר
שלא באמת היית צריכה להעמיס על עצמך.
זה קורה למרביתנו, כי ככה לימדו אותנו.
כי לומר כן ולצאת מגדרך = להיות אמא טובה.
זה בא לידי ביטוי גם בין השורות, גם בצורה ישירה וגם זה מה שראינו בבית,
שרק אם ניתן מעצמנו עד תום, נהיה ראויות.
רק שתודעת האם שלך יודעת את מה שהלב שלך כבר מרגיש
לא אינו ההיפך מאהבה, לפעמים הוא נשיא שלה.
ה – לא שמלמד אותם מהי אהבה אמיתית.
כי כשאת מסרבת ממקום נקי ובהיר,
את מלמדת את הילדים את אחד השיעורים הכי חשובים שיש:
- אפשר להציב גבולות בלי לאבד אהבה.
- מותר לך לבחור בעצמך – גם כשאחרים רוצים ממך משהו אחר.
- אהבה אמיתית לא נמדדת בכמה את מרצה, אלא בכמה את נוכחת באמת.
לא שווה כן למשהו גדול יותר.
כשאת אומרת לא לעוד ממתק – את אומרת כן לגבול שמגן.
כשאת מסרבת למשימה נוספת שתכביד עלייך,
את מאפשרת לך מרחב לנשימה, לנוכחות, לעצמך.
וזה לא פשוט.
בהתחלה הם יופתעו – הילדים, בן הזוג, אולי גם את.
הם רגילים לאמא שתמיד אומרת כן.
אבל כשאת מתמידה, קורה שם משהו מדהים :
ה – כן שלך מקבל ערך חדש.
כי עכשיו, כשאת אומרת כן – את באמת מתכוונת לזה.
חכמת השחרור מתחילה בהבנה שלומר לא – זו מתנה.
הסירוב שלך לא קטן, לא מקטין ולא סוגר.
הוא פותח. מאפשר.
הוא מזכיר לכולם – וגם לך – שמערכת יחסים טובה
בנויה על אמת, לא על ריצוי.
והכי חשוב?
ה – לא שלך מלמד את הילדים שלך איך לומר לא כאשר משהו לא מתאים להם.
איך לבחור, איך לשמור על עצמם, איך לדעת שמותר להם לומר – עד כאן.
בבינת הפניקס אנחנו מזכירות לעצמנו שלא זה לא מילה גסה – זו מילה של אמא שיודעת לאהוב באמת.
בואי נתחיל לתרגל יחד.
