תודעת אם
איזו מן אמא את - לפי הספר, או לפי הלב שלך?
יש אימהות שמנסות להיצמד להנחיות. לסמן וי. לעשות הכול "כמו שצריך".
ויש אימהות שמרגישות שהספר פשוט לא נכתב עבורן, כי הלב שלהן יודע טוב יותר מה נכון להן, לבית שלהן, לילדים שלהן.
ברגע שאת הופכת לאמא, גם אם אף אחת בסביבה שלך לא אומרת את זה בקול, את נקלטת אוטומטית לתוך המטריקס של האימהות: רשת בלתי נראית של ציפיות, השוואות, סטנדרטים בלתי אפשריים והיא מתחילה להכתיב לך, לאט לאט, מבלי שאת שמה לב...:
- מה מותר לך להרגיש
- מתי את אמורה "לחזור לעצמך"
- איך אמורה להתנהג / להתנהל "אמא טובה"
- ומה את צריכה להספיק כל הזמן.
ובתוך כל זה, את מג'נגלת, מנסה להבין.
את בטוחה את עושה הכול. מתפקדת. אבל משהו בפנים מבקש הקשבה אחרת והשאלות מתחילות לבצבץ:
- איך נראית אימהות שמתחילה בתוכך, מבלי שתימדד על ידי אחרות?
- מה קורה כשאת מרשה לעצמך לשאול: איפה את מסתיימת, ואיפה הבייבי / המתבגר שלך מתחיל?
- האם את יכולה להיות נוכחת גם עבור עצמך?
תודעת אם היא מרחב שקיים בך מרגע שהפכת לאמא, והיא זו שמאפשרת לך לשים לב גם למה שאת מרגישה וגם למה שאת עושה.
לזהות מתי את פועלת מתוך אוטומט, ומתי מתוך נוכחות.
לגלות איך אפשר גם לגדל ילדים וגם לגדול איתם.
בלי לוותר על עצמך ובלי לאבד את הדרך.
אם הלב שלך מרגיש שיש דרך אחרת, הכנתי עבורך מדריך מיוחד להורדה: 8 עקרונות לאימהות מודעת ונוכחת
המתנה הנסתרת שמגיעה עם לידת הבייבי
כאשר את יולדת תינוק, משהו נוסף נולד ממך.בלי טקס, בלי שם, בלי הדרכה.שקט. עמוק. אמיתי.זו לא רק אהבה.זו תודעת אם.מדובר במתנה הסמויה שהחיים מעניקים לךעוד לפני שהבנת מה קיבלת. תודעת אם.לא תפקיד, אלא מצפן נשי.היא לא נמדדת בכמה את מספיקה.היא
לדעת לומר ‘לא’ בחיוך
יש משהו מיוחד באמא שיודעת לומר לילדים שלה לא.לא מתוך כעס, האשמה, או ממקום של ויתור עצמי.פשוט לא, כשנכון לומר זאת.שקט, ברור, מחייך. בנחת. כמה פעמים כבר אמרת היום כן כשכל כולך רצה להגיד לא?כן לעוד משחק כשאת כבר סחוטה.כן
להיות גם וגם – למה הנוסחה של חברה שלך לא עובדת אצלך
אינספור פעמים תפסתי את עצמי שואלת בשקט(נו טוב, שאלתי בעיקר בקול):“איך היא עושה את זה?”איך היא מחזיקה משרה מלאה, שלושה ילדים, רצה בערב, מחייכת בבוקר ואפילו מספיקה לפגוש חברות. אני יושבת מולה, מקשיבה לסיפורים שלה ומייד מתחילה לתכנן לעצמי תוכנית