כאשר את יולדת תינוק, משהו נוסף נולד ממך.בלי טקס, בלי שם, בלי הדרכה.שקט. עמוק. אמיתי.זו לא רק אהבה.זו תודעת אם.מדובר

יש משהו מיוחד באמא שיודעת לומר לילדים שלה לא.לא מתוך כעס, האשמה, או ממקום של ויתור עצמי.פשוט לא, כשנכון לומר

אינספור פעמים תפסתי את עצמי שואלת בשקט(נו טוב, שאלתי בעיקר בקול):“איך היא עושה את זה?”איך היא מחזיקה משרה מלאה, שלושה

לפעמים זה קורה לי מבלי שאשים לב.משפט קטן, מילה, טון.ויוצא ממני הקול שלה – של אמא שלי. הקול ההוא שנשבעתי

נקודת עיוורון היא מונח מעולם הראייה – אזור ברשתית שבו אין קולטני אור.אבל גם בחיים, ובאימהות בפרט, יש לנו אזורים