גירושים - מפת דרכים לנשים
לפני / תוך כדי / אחרי
לקום. להתגרש. לחיות.
המתודולוגיה הנשית להתמודדות עם הגירושים וכל מה שמגיע איתם.
המסע מתחיל
מרגע שאת רק חושבת על גירושים ועד היום שאחרי - לפעמים מדובר בכמה שנים טובות - את מגלה בשלב מסויים שהמשמעות היא להנהיג את החיים שלך גם כשאין לך אפילו כוח להחליט מה להכין לארוחת הערב.
וזה בסדר. באמת. זה לא אומר עלייך דבר, למעט העובדה שאת פשוט... אנושית.
בדף הזה בפרט ובאתר בינת הפניקס בכלל, המטרה היא אחת: לעשות איתך סדר. בכל פעם צעד אחד, בקצב הנכון לך, בכללים שלך.
איפה את עכשיו על ציר הגירושים?
איך זה עובד פה?
- עקרונות שעושים סדר בראש
- הוראות שנכנסות ליומן
- הלב, לפני הכול
- נוכחות רגועה + פעולה מדויקת
שלושת השלבים:
- לפני - לקום: יחסינו לאן?
- תוך כדי - להתגרש: מהלכים של שלום
- אחרי - לחיות: אישה, גרסה 2.0
גירושים הם משבר במנהיגות נשית
המשבר הוא הנתון. הקפיצה היא הבחירה.
גירושים הם אירוע שמכריח התנהלות של מנהיגה, במיוחד כשהם מיוזמתך. לא כי זה מה שבא לך עכשיו, אלא כי אם לא תיקחי אחריות על התהליך ולא תנהיגי אותו, הוא ימשיך לנהל אותך, לפעמים במשך שנים אחרי.
זה לא אומר שאת צריכה להיות חזקה כל הזמן. זה רק אומר שאת מוכנה להגיד אמת, גם כשהיא לא נוחה - אפילו אם זה רק לעצמך. ולכן זה הרבה יותר מ'רק גירושים'.
במשבר הזה אין לך את הפריבילגיה לנהל דבר אחד בכל פעם. לפעמים את חייבת להחזיק ארבע חזיתות במקביל: כיוון, ויסות רגשי, גבולות ומשאבים. אחרת, הכל מתפרק.
מנהיגות, במילים פשוטות, היא היכולת להחזיק את כל זה כשאין ודאות. וגירושים הם כאוס של חוסר ודאות: הבית משתנה, הכסף משתנה, הלו״ז משתנה, הילדים שואלים, המשפחה מתערבת ועורכי הדין מדברים בשפה שרובנו לא הזמנו לשולחן.
ומכאן השאלה היחידה שחשובה עכשיו: איפה את על הציר?
- לקום
- להתגרש
- אישה, גרסה 2.0
שלב ראשון: לקום
(השלב בו את עדיין אומרת לעצמך 'אני רק בודקת', אבל הגוף שלך כבר פתח תיק....)
קרוב לוודאי שגם את חווית את הרגע הזה: את לא בהכרח רוצה להתגרש. את מבקשת רק דבר אחד - שהחיים יפסיקו להרגיש לך כמו אירוע שמתרחש בלעדייך.
את מתנהלת, מתפקדת, מחייכת היכן שצריך... ובפנים יש שאלה אחת שבוערת בך ולא משחררת: להישאר או לעזוב? להישאר או לעזוב?
וכאן מגיע הטוויסט הלא רומנטי: ההחלטה עצמה היא לא עניין של כן / לא, אלא של מנהיגות.
משהו מזה מוכר לך?
- את מתה מפחד לטעות כי המחיר מרגיש עצום.
- את מתלבטת אם זו רק 'תקופה' או שזה כבר 'דפוס'.
- את אומרת לעצמך 'רק עוד קצת' כבר לא מעט חודשים. ואולי, בעצם, כבר שנים.
- את עדיין לא מסוגלת לדמיין את היום שאחרי, אז את נתקעת ב'עכשיו'.
מה עכשיו? בלי דרמה, עם כיוון
- את מפחיתה רעשי רקע - לא מעניין מה אומרים כולם מסביב. מה חשוב לך?
- את מזקקת את האמת - מה כבר לא עובד לך, גם כשאת עושה הכל כדי שזה יצליח?
- את מגדירה לעצמך גבולות זמניים - תתמקדי במה שקורה כרגע, היום - אל תמהרי לנסות לפתור את כל החיים שלך.
- את מנהלת שיחות מו"מ עם עצמך - על מה את עדיין מוכנה להתפשר כדי להישאר ביחד, מה המחירים שעדיין אפשריים עבורך. מה כבר אין סיכוי שתסכימי להמשיך ככה יותר.
- את מחליטה על הצעד הבא בלבד. לא על כל התהליך, לא על כל העתיד שלך. רק על הצעד הראשון.
לאן את נכנסת מכאן? (בחרי בכיוון אחד ובדקי אותו לעומק)
- יחסינו לאן? - אם את לפני החלטה ורוצה לבדוק את עצמך, ללא ספינים מיותרים. שאלון פרימיום בתשלום. כי 'אני רק בודקת' זו לא תכנית עבודה.
- מה עובר עלייך? - אם את מרגישה מוצפת ורוצה רגע של בהירות, לפני שאת עושה משהו נוסף.
- מו"מ נשי - אם זה כבר לא עניין של החלטה, אלא איך לנהל את עצמך מבלי שתיעלמי באמצע משפט.
שלב שני: להתגרש
זה השלב שבו את מגלה שגירושים הם לא רק עניין של 'תהליך'. זה פרויקט. ואת מנהלת אותו, גם אם לא בא לך.
כבר אי אפשר להעמיד פנים שמדובר רק ב'שיחה שצריך לעשות' וזהו. פתאום יש אנשי מקצוע, מסמכים, החלטות, לוחות זמנים, קבוצות וואטסאפ שלא ביקשת להיות בהן. והלב שלך, בשיא חוצפתו, עדיין מתנהג כאילו זה משבר רגשי ולא 'פרויקט'. ספוילר: זה שניהם.
בשלב הזה רוב הנשים מגלות שני דברים במקביל:
- הצד הטכני לא מרגיע. הוא רק מחדד כמה הכול טעון.
- אם את לא מנהלת את התהליך - התהליך מנהל אותך. כולל את מצב הרוח שלך, את השינה, ואת היכולת שלך לענות 'בסדר גמור' כשאת רחוקה מזה מאוד.
ופה נכנסת המנהיגות, בלי סיסמאות: לדעת מה חשוב לך באמת. לתקשר את זה. להחזיק גבולות ולנהל מו״מ בלי להפוך לאבן או... לשטיח.
משהו מזה מוכר לך?
- את עייפה משיחות ש'רק באנו לסגור' ומסתיימות בסיבוב נוסף.
- את מרגישה שאת צריכה להיות גם חזקה וגם נחמדה וגם עניינית וגם רגועה - ובקיצור: בלתי אפשרית.
- את מגלה שהמו״מ האמיתי הוא לא רק מול הצד השני, אלא גם מול עוה״ד, מול המשפחה... ובעיקר מול עצמך.
- את רוצה שלום, אבל לא במחיר של ויתור על החיים שלך.
- את יוצאת כבר כמה פעמים משיחות וחושבת: 'רגע... מה, בעצם, סיכמנו פה?'
מה עכשיו? בלי דרמה, עם כיוון
- את מגדירה שניים - שלושה קווים אדומים: מה חייב להישמר כדי שתוכלי לנשום גם בעוד חודש.
- את מפסיקה לענות באותו הרגע ממקום רגשי: אם צריך, לומר: 'אני חוזרת אליך' זו תשובה של מנהיגה. לא חולשה.
- את מפרידה בין כאב לבין החלטה: הכאב אמיתי ונוכח ועדיין, הוא לא חייב לנהל את ההסכמות.
- את מנסחת גבולות ברורים: מה קורה/לא קורה בשיחות, מתי, ועל מה לא מנהלים דיון כשיש ילדים בסביבה.
- את מנהלת תיעוד מסודר: רק עובדות. 'הוא אמר / היא אמרה' זו לא אסטרטגיה.
לאן את נכנסת מכאן? (בחרי בכיוון אחד ובדקי אותו לעומק)
- מהלכים של שלום - אם את רוצה לנהל את ההליך בלי להישאב למלחמה.
- מו"מ נשי - אם את מרגישה שחסרה לך השפה וכלים לשיחות עצמן - מולו, מול עו״הד, מול עצמך.
- מה עובר עלייך? - אם את מרגישה מוצפת ורוצה רגע של בהירות, לפני שאת עושה משהו נוסף.
שלב שלישי: לחיות
(השלב שבו כולם אומרים 'מזל טוב, זה נגמר', ואת אומרת לעצמך: "מגניב. אז למה אני עדיין מרגישה רע?)
ההסכם חתום, השופט נתן פסק דין ואת נכנסת, כאילו, רק אומרת לשגרת חיים. ומדי פעם גם ימים שקטים שגרתיים. אבל, אז את מגלה אמת לא נעימה: הגירושים אומנם הסתיימו, אך לא החיים עדיין לא התיישבו לכיוון שאת רוצה.
היום שאחרי - הוא לא נקודת סיום, אלא נקודת התחלה לשינוי זהות. פתאום את צריכה לקבל החלטות לבד, להחזיק גבולות לבד, לתכנן כסף לבד, ולהיות 'בסדר' מול הילדים, מול אביהם, גם כשאת בעצמך עדיין לא סגורה על איך את בכלל מרגישה.
לאחר גירושים יש שתי תופעות נפוצות במיוחד:
- שקט שמרגיש מוזר - כי התרגלת לחיות במתח לתקופה מסויימת.
- חופש שמגיע עם אחריות חדשה - וזה לא מרגש כמו בסרטונים שקופצים לך באינסטגרם.
ולכאן נכנסת המנהיגות הנשית שלך, רק שהיא פחות 'מו״מ' ויותר 'בניית חיים'. מבלי להוכיח משהו למישהו. פשוט להחזיר לעצמך יציבות... ואז לבחור מה את רוצה להיות עכשיו.
משהו מזה מוכר לך?
- את מרגישה שהכול 'סגור', אבל את לא סגורה על מי את עכשיו.
- את קולטת שאת עדיין במו״מ - רק שהוא עבר פנימה: עם עצמך, עם הזמן, עם הגבולות שלך.
- יש רגעים של הקלה, ואז בום - אשמה / כעס / געגוע / פחד. לפעמים כל הג'ז הזה קורה באותו יום.
- את רוצה לבנות חיים חדשים, אבל אין לך מושג מאיפה להתחיל בלי להפוך את זה לעוד פרויקט.
- את שומעת ברקע 'תתקדמי' ומתחשק לך לענות: 'אוקיי. לאן בדיוק?'
מה עכשיו? בלי דרמה, עם כיוון
- את בוחרת 'עוגן' אחד להתחיל ממנו: כסף / ילדים / גוף / זוגיות / קריירה. לא הכול יחד.
- את בונה שגרה שמחזיקה אותך. לא כזו שמענישה אותך ולוקחת אותך לקצה.
- את מגדירה מחדש את הגבולות מול האקס: תקשורת עניינית, מינימום חיכוך, מקסימום בהירות.
- את מרשה לעצמך להיות גם חזקה וגם שבירה. זה לא סותר. זה אנושי.
- את מתחילה להזיז את החיים קדימה לא לפי מה שאת שומעת מבחוץ, אלא לפי מה שמחזיר לך נשימה.
לאן את נכנסת מכאן? (בחרי בכיוון אחד ובדקי אותו לעומק)
- אישה, גרסה 2.0 - אם את מרגישה שהגיע הזמן לבנות את עצמך מחדש בלי להוכיח משהו.
- מו"מ נשי - אם האתגר עכשיו הוא שיחות מתמשכות מול האקס/משפחה/מערכת.
- אימהות נוכחת - אם הבית מרגיש עדיין בלגן ואת רוצה לנהל אותו בכללים שלך.
לקום. להתגרש. לחיות.
לא כסיסמה, אלא כדרך מדויקת לשלב הנוכחי בחיים שלך.
שאלות נפוצות
מדובר בייעוץ משפטי?
לא. זה דף ניווט ותודעה: סדר בראש, שפה בפה, גבולות בגוף. ייעוץ משפטי - עם עו"ד. על איך את לא נעלמת בתוך הסיפור - פה.
אני לא יודעת אם אני בשלב ה'לקום' או 'להתגרש'
אם את עדיין בודקת, מתלבטת, עושה "רק עוד קצת" - את בשלב ה-לקום. אם כבר יש מסמכים/עו״ד/שיחות "לסגור"/וואטסאפים שלא ביקשת - את ב-להתגרש. ואם הכול סגור על הנייר אבל בפנים עוד לא - את ב-לחיות.
הגירושים לא מיוזמתי. זה עדיין משבר במנהיגות נשית?
כן. היוזמה אומנם משנה את נקודת הפתיחה, אבל לא את העובדה שאת צריכה להחזיק כיוון, גבולות ומשאבים בתוך חוסר ודאות.
אני מוצפת. מה הצעד הראשון?
לא החלטה. לא שיחה. לא הודעה. צעד אחד: לבחור שלב אחד בדף (לקום/להתגרש/לחיות) ולהיכנס רק אליו. עומס יורד כשיש מסלול.
אני רוצה שלום, אבל הצד השני רוצה מלחמה.
שלום הוא יעד. גם בלי שיתוף פעולה, את עדיין יכולה להוביל ולמזער נזקים דרך: גבולות, תיעוד, שפה, וכללים לתקשורת כדי שההליך לא יבלע אותך.
כמה זמן זה אמור לקחת?
אין 'אמור'. יש חיים. המטרה כאן היא לא לקצר בכוח, אלא למנוע גרירה שנולדת מבלבול, חוסר כיוון, וחוסר גבולות.
