ואולי הגיע הזמן לשאול את עצמך
מי מחזיקה את החוטים באמת?
הם בנו את המבוך.
את נולדת לתוכו.
מבוך שקוף, מנומס, מלא הבטחות להתקדמות,
כל עוד תדעי “לשחק נכון”.
והאמת?
אם את עדיין מציינת איכשהו את יום האישה
את עדיין עמוק בתוך המבוך הזה.
ולגבי – תקרת הזכוכית –
זו הסחת דעת.
הם גרמו לך להסתכל למעלה,
לחפש את המחסום שמרחף מעלייך
אבל בזמן שאת עסוקה בלטפס,
הקירות סוגרים עלייך מכל הכיוונים.
המטריקס הנשי עובד – הוא לוחץ, מצמצם, מקטין.
והכי גרוע?
גורם לך לחשוב שזה את.
המבוך השקוף
קירות שמנהלים אותך בלי שתראי אותם בכלל
- כשאמרו לך “תהיי ילדה טובה“
- כששידרו לך שלהיות אסרטיבית זה “קצת חצוף“
- כשקיבלת “לא” כי “עדיין לא הבשלת“
- וכששאלת את עצמך שוב ושוב “למה זה לא מרגיש מספיק?”
כי שם, בדיוק שם, המטריקס תופס אותך.
גורם לך להאשים את עצמך
על מבנה שמעולם לא בחרת להיות בו.
בג”ץ יכול להחליט.
הדבר היחיד שהמערכת יודעת לעשות הוא לעצום עיניים.
גם אם יחליטו על ייצוג נשים, גם אם ייחקק חוק נוסף
המטריקס לא ייפול בזכות הרפורמה.
הוא ייפול כשנשים יפסיקו לשחק לפי הכללים.
כשהן יפסיקו לפחד מהסדק הראשון.
כי כל עוד את פוחדת להיסדק
את מחזיקה את המבוך שלם.
והם?
הם ימשיכו לכנות אותך: “חזקה מדי”, “גברית מדי”, “זונה”.
גם לזנות יש גוונים
בכל פעם שאת מוכרת את עצמך בזול,
כשאת מתפשרת על השכר, על התפקיד,
על עצמך – את שם.
זה לא קשור לסקס.
זו המערכת שמלמדת נשים להרגיש אשמות כשהן רוצות יותר.
- אישה שדורשת – היא “בעייתית”
- אישה שמתקדמת – “ניצלה קשרים שיש לה”
זו לא טעות. זו שיטה.
מנגנון שבנוי להקטין אותך.
ואת? נופלת לתוך זה שוב ושוב.
מתי תשברי כבר את הכלים?
מתי תפסיקי להתנצל על זה שאת רוצה יותר?
כל עוד את פוחדת מהתוויות – את תמשיכי לוותר.
אבל מה אם דווקא שם,
בבחירה להיות אמזונה
דווקא שם – נמצאת החירות האמיתית שלך?
להבין שאין משהו שלילי ברצון ליותר.
שדווקא כשתדרשי יותר – יתחיל השינוי.
וכשזה יקרה – המערכת תיבהל.
אישה שלא מבקשת רשות,
אישה שלא פוחדת להישמע “קשוחה מדי”
היא הדבר הכי מסוכן למבנה שבנוי על ריצוי.
ולגבי יום האישה?
ביזיון שמנציח את הבעיה.
למה, בתכל’ס מיועד היום הזה?
מבחינתי, כדי להזכיר לך שאת עדיין פחות.
שיש לך עוד “לאן להתקדם”.
במקום לקדם אותך – הם עוצרים אותך שם, במבנה.
אולי תעצרי לרגע ותשאלי את עצמך:
איזה קיר הגיע הזמן שתסדקי?
כי אם את לא – המטריקס עדיין מנצח.
ואם כן?
אולי בפעם הראשונה
תביני שאת היא זו שמחזיקה את החוטים.
בבינת הפניקס אנחנו כבר לא משחקות את המשחק
אנחנו כותבות כללים חדשים.
מתי את מצטרפת אלינו?
