את מרגישה שמשהו לא עובד.
אבל את לא מצליחה לשים עליו את האצבע.
משהו זז. נשחק. השתנה.
אולי את.
אולי הוא.
אולי החיים עצמם.

את לא בטוחה אם את אוהבת,
אם את רוצה,
אם את נשארת כי נוח,
או כי את פשוט לא רואה דרך אחרת.

את קמה בבוקר וחיה את ה’לכאורה בסדר’,
אבל בלילה, כשאת במיטה עם עצמך,
יש שאלה שלא מרפה:
“מה עובר עליי?”

היא לא תמיד ברורה. לא תמיד חדה.
לפעמים היא מתורגמת לעצב, לתחושת ריחוק,
למועקה בלי סיבה נראית לעין.

אבל בתוך כל הערפל הזה,
יש דבר אחד שיכול להתחיל לשנות הכול:
בהירות.

בהירות היא לא תשובה. היא התחלה.

היא לא מחייבת אותך להחליט,
היא רק מזכירה לך שאת מרגישה משהו
ושזה לא במקרה.

כי כשאין בהירות – יש בלבול.
וכשיש בלבול – את לא פועלת.
את רק סוחבת. שותקת. שורדת.

אבל כשיש בהירות – יש כוח.
כוח לבחור.
כוח לשאול.
כוח לא להיבהל ממה שתגלי.

ובהירות לא מגיעה מבחוץ.
היא לא תלויה בו. לא במה הוא עושה, אומר או מרגיש.
היא נולדת בתוכך, בשקט, מתוך ההסכמה שלך
להסתכל פנימה.
לא לפחד ממה שתמצאי.
ולא להאשים את עצמך על מה שהרגשת עד עכשיו.

מערכת יחסים טובה לא מתחילה בשאלה
‘האם הוא מתאים לי?‘

היא מתחילה ב:
“האם אני רואה את עצמי פה?”
“האם אני מרגישה בבית בתוך הסיפור הזה?”
“האם אני הולכת לאיבוד בתוך ה’אנחנו’, או מתעצמת בתוכו?”

ואם משהו בך צועק, אפילו בשקט,
אל תמהרי להשתיק אותו.

כי הקול הזה הוא לא משבר.
הוא מַצְפֵּן.

רוצה להתחיל לראות ברור יותר?

בבינת הפניקס, לא נבקש ממך להחליט, רק להרגיש.
ואם את כבר שואלת את עצמך שאלות,
אולי הגיע הזמן שתתני להן מקום אמיתי.

מוכנה לבדוק את מערכת היחסים שלך דרך עיניים חדשות?

תוכלי להוריד כאן את השאלון שלנו – ‘יחסינו לאן’?
ולגלות מה באמת עובר עלייך.
לא עליו,
עלייך.