יש רגעים בהם את אומרת לעצמך:
זה בסדר, אני משחררת.

רק שמתחת לשחרור מסתתר כיווץ.
מתחת לאמירה הרכה, לפעמים יש ויתור עמוק על עצמך.
נשים למדו לקרוא לזה ‘שחרור’, גם כשזו פשוט
הפסקה של להיות את.

שחרור אמיתי הוא תנועה, לא ביטול עצמי
יש הבדל בין לשחרר כדי לנוע
לבין לשחרר כדי לא להפריע.

• שחרור בריא מגיע מתוך בחירה.
• שחרור כוזב נובע מפחד, מהתשה, מרצון להימנע מעוד ריב.

‘אני לא אגיד כלום עכשיו’…
‘לא משנה, נעבור את זה’…
‘זה לא כזה חשוב’…

אבל את כן חשובה.
וכל פעם שאת שותקת בשם ‘השלום’,
את מאבדת חלק קטן נוסף מעצמך.

האנרגיה הנשית יודעת לזהות
מתי את כבר לא נושמת

היא לוחשת לך מתוך הגוף:
‘משהו לא בסדר’. 
היא מזכירה לך שאסור לך להישאר במערכת יחסים בה
את נאלצת להצטמצם כדי לא להפריע.

ואז באה תודעת האם כדי לשאול אותך את השאלות הקשות,
אבל המדויקות:

• מה אני באמת מרוויחה מהשקט הזה?
• האם ויתרתי – או פשוט התנתקתי?
• האם יש לי מקום בקשר הזה – עם כל כולי?

שחרור לא שווה ויתור

שחרור אמיתי לא מוחק אותך, הוא משחרר אותך.
כדי שתוכלי לחזור להיות נוכחת באמת.

כי לפעמים את לא צריכה לעזוב, את רק צריכה לחזור.
לעצמך. לקול שלך. לרצונות שלך.

וזה לא קורה ביום.
וזה מתחיל בשאלה:
מה את באמת משחררת:
את הוויכוח, או את עצמך?